מאחורי כל מסעדה מצליחה עם טעם של בית עומד סיפור, ולרוב, במרכזו של הסיפור עומדת דמות מפתח – אדם שהתשוקה שלו לאוכל והמסירות שלו למסורת הם הנשמה של המקום. בפונדק הים בשכונה, הדמות הזו היא תמי. המקום הוא לא רק עסק עבורה, אלא מפעל חיים, והשאלה **איך תמי משמרת את המסורת המשפחתית בטעמים?** היא המפתח להבנת סוד ההצלחה של המקום. שימור מסורת קולינרית הוא משימה מורכבת. זה הרבה יותר מאשר רק לעקוב אחר רשימת מרכיבים במתכון ישן. זוהי היכולת להבין את הניואנסים, את ה"לפי העין" ו"קורט מזה", את הטאץ' האישי שהופך אוכל פשוט לבלתי נשכח. תמי למדה את רזי המטבח לא בבית ספר לבישול, אלא במטבח המשפחתי, כשהיא צופה ולומדת מאמה ומסבתה. היא ספגה את הריחות, את הטכניקות, ואת האהבה הגדולה שמושקעת בכל תבשיל. המסורת הזו חיה ונושמת בכל מנה שיוצאת מהמטבח שלה. זה מתחיל בבחירת חומרי הגלם. תמי לא מתפשרת על איכות. היא בוחרת בעצמה את הירקות הטריים ביותר בשוק, את נתחי הבשר המובחרים מהקצב, ואת התבלינים הארומטיים מספקים שהיא סומכת עליהם. היא מבינה שהבסיס לטעם אותנטי הוא חומר גלם מעולה, בדיוק כפי שלימדו אותה. המתכונים עצמם הם אוצר משפחתי. תערובת התבלינים הסודית של השווארמה, הרוטב העשיר של הקציצות, או הדרך המיוחדת להכנת החומוס – כל אלה הם סודות שעוברים במשפחה. תמי לא רק משתמשת במתכונים אלה, היא שומרת עליהם בקנאות. היא מקפידה על כל שלב בתהליך, החל מההשריה הארוכה של הבשר, דרך הבישול האיטי של הרטבים ועד התיבול הסופי. אין קיצורי דרך. כל מנה מקבלת את הזמן והכבוד המגיעים לה. התשובה לשאלה **איך תמי משמרת את המסורת המשפחתית בטעמים?** טמונה גם ביד שלה. יש משהו בבישול שהוא מעבר לטכניקה. זוהי תחושה, אינטואיציה, היכולת לטעום ולהרגיש בדיוק מה חסר. זוהי היד שמערבבת, שלשה, שמתבלת – יד שיודעת את העבודה והושקעה בה אהבה. הלקוחות מרגישים זאת. הם לא טועמים רק אוכל, הם טועמים זיכרונות, הם טועמים בית. בנוסף, תמי משמרת את המסורת דרך האווירה שהיא יוצרת במקום. היא מקבלת כל לקוח בחיוך, מכירה את הקבועים בשמם, ומתייחסת לצוות ולסועדים כאל משפחה מורחבת. היא יצרה מקום שבו אנשים לא רק באים לאכול, אלא מרגישים רצויים ושייכים. זהו חלק בלתי נפרד מהחוויה, והוא משלים את הטעמים האותנטיים לכדי שלמות.
